אתמול יצא לי לקחת חלק פעיל במה שהתחיל כדיון פוליטי עם בחורה ממשפחה טובה, מה שנקרא, והתפתח לוויכוח קולני וסוער שגלש לכיוונים לא לגמרי נעימים. בשלב מסויים, בעקבות פליטת פה שלי, שנבעה בעיקר מעייפות החומר, פצחה אותה עלמה בברכות (למשל, שיופגז ביתי ויחרב עד היסוד), ושלל גידופים שודאי נראו לה חריפים ביותר, וככל שהחריפו בעיניה כן גברה אדישותי כלפיהם. אם כי, יש להודות, לא נותרתי לגמרי אדישה, שכן היה משהו מעט מכמיר לב בבחורה שבניסיון עקר להעליבני שלפה כנגדי את כל הקלפים שבעיני רוחה אמורים היו להשפיל אותי עד עפר ולא הבינה כלל כי קורצנו מחומר אחר, וכי מה שמביש בעיניה לרוב אינו מזיז לי כלל.
כך, למשל, כאשר כנראה נואשה כבר מלזכות לתגובה למונח "משתמטת", פנתה לכינוי "ילדת אשפתות" שכוון כלפי איזור מגורי, שלכל מי שאינו בן הפריפריה נהיר כי הוא מן המשובחים בעיר, וכלפי המעמד הכלכלי שלי ושל משפחתי, שכפי שניתן להבין אינו מן הגבוהים. כאשר תגובתי לאלו, לא השביעה את רצונה, חשה, כנראה שששת אחי ואחיותי הם מקור למבוכה עבורי, וכאשר גם כאן לא פרצתי בדמעות על חטאם הנורא של הוריי שהעזו לבחור, כמשפחה חילונית ולא אמידה, לגדל שבעה ילדים, פנתה אל הקלף שבמוחה הבורגני נראה לה, כנראה, כחזק ביותר: גירושי הוריי. בסופו של עניין נותרה המסכנה רק עם התואר "מכוערת" שאפשר אולי לדון בו, אם כי אינני משוכנעת ברמת הרלוונטיות שלו לוויכוח. כיון שמדובר בבחורה לא טיפשה, לא יכולתי, כאמור, שלא לרחם עליה קצת, ועל כן החלטתי, כשירות הומניטארי, להדריך אותה כיצד ניתן להעליב ולקלל אותי באמת. זה די פשוט, בעצם:
ראשית, אמרי שאתחתן עם גבר מהוגן איתו יהיו לי 2.4 ילדים וכלב. שנגור בבית יפה בפרברים עם גינה וחצר ורהיטים מאיקאה. שאוציא רישיון נהיגה ויהיו לנו שתי מכוניות (אחת קטנה בשבילי ואחת גדולה בשביל הגבר של הבית). שלכל ילד (כן, גם לנקודה ארבע) יהיה חדר משלו, עם טלוויזיה משלו, ומחשב משלו ואופניים משלו ושירותים ומקלחת משלו. שאקנה מוצרים דיאטטיים ואבשל לפי שיטת הנקודות. שאשלח את הילדים לצופים ולחוגים ושתהיה לי עוזרת בית כדי שאוכל למצוא לי תחביבים. בקיצור, קללי אותי בכל מה שאת רוצה בשביל עצמך.
תגים: בורגנות, גידופים, דמוקרטיה, המערך, מודעות, פוליטיקה, פליטת פה, קללות
22 בנובמבר 2009 בשעה '20:16'
אני חושבת שכל המגיבים העתידיים יסכימו איתי שיש צורך בעוד מידע על פליטת הפה שכה הרעישה את הקוקונאט והנימוסים של בת הטובים המדוברת.
22 בנובמבר 2009 בשעה '20:23'
פליטת הפה, בבקשה.
22 בנובמבר 2009 בשעה '20:31'
כן, אני והמגיבים העתידיים רוצים לדעת מה הייתה פליטת הפה.
אגב, לא רוצה לקלל חלילה, אבל ייתכן – ייתכן – שבכל זאת תתחתני עם גבר מהוגן, יהיו לך 2.4 ילדים ורישיון נהיגה, אפילו בית עם גינה בפרברים, ובכל זאת תהיי מאושרת ככל הניתן. מופלאות דרכי הגורל והדברים החשובים באמת לא נכנסים לנתוני הלמ"ס. אורח חיים שנראה בורגני ומשעמם על-פני השטח, יכול להיות סבבה לגמרי בעומק הדברים.
22 בנובמבר 2009 בשעה '20:33'
לחלוטין לא הבנת את הסיטואציה, מה שחשבת לויכוח פוליטי שירד מהפסים היה בעצם תחקיר ביטחוני מדרגה גבוהה. למרות שחשבת שזאת בת דמותה של מזל היורקת, היא היתה בעצם שב"כניקית שאפתנית, בשיטה המחרפת, שאמתה את נתונייך בתיקי מרתפי האופל. ועכשיו הם יודעים עליך הכל, וכעונש ישלחו לך את "פרינס שארם" (ביטחוניסט כמובן) שיקוי אהבה בידו האחת וכל מה שמנית לעיל בידו השניה, את הכלב יתנו לך לבחור (ציינת חתול אופציונאלי?). אם את חושבת שזה הזוי אז תקראי אצל ג'ון לה קארה.
נ.ב. הבורגנים ערמומיים מאד, יש להזהר בעת השימוש, יוסי בנאי כבר תרגם מברסאנס.
22 בנובמבר 2009 בשעה '20:54'
לכולם בעניין פליטת הפה: למרבה הצער, בשלב מסוים כאשר נקלעה העלמה ללופ אינסופי של חזרה על אותו משפט (שהיה חסר בסיס ופשר), הפסקתי למשול ברוחי וטענתי כי היא מפגרת. טענה סרת טעם אך לפחות היא קטעה את הלופ.
לדודי: בית עם גינה זה לא סבבה בשיט.
22 בנובמבר 2009 בשעה '20:55'
וחוץ מזה, העמדה שלך לגבי השמדת כל גורי החתולים, החדפים והזברות אכן שנויה במחלוקת.
22 בנובמבר 2009 בשעה '21:14'
אין טעם להיכנס עם אנשים כאלה לדיון בכלל, חבל על האנרגיה.. תעשי מה שאני עושה במקרים כאלה – פשוט תגידי 'כן' לכל דבר שהם אומרים ותחסכי לעצמך את הטרחה ואת כאב הראש…
לדוגמא:
פלוני: בלה בלה בלה בלה בלה…
טופי: כן, אבל זה בגלל שאתה אידיוט!
22 בנובמבר 2009 בשעה '21:58'
היא נשמעת בחורה נהדרת.
השיר הבא מוקדש לה:
22 בנובמבר 2009 בשעה '22:37'
אולי נגעת שם בעצב חשוף.
בכל מקרה, כידיד הבורגנות, אני חושב שאת חייבת לה (לבורגנות) התנצלות. לא עליה את כועסת.
23 בנובמבר 2009 בשעה '3:12'
מסכימה עם אדם.
הבורגנות לא אשמה בקיומן של מפגרות.
24 בנובמבר 2009 בשעה '21:52'
טופי מה קורה לך?
קחי הכל, בית, כלב, 2.4 ילדים, בעל ארכיטקט ואישה מורה ודשא-
את הזוג הזה תמכרי לערוץ 2 בהחלפה, בבית תפתחי גלריה ובית דפוס או משהו רועש אחר, את הילד נקודה 4 תמכרי לנסויים רפואיים ותשמרי לך את שני הילדים והכלב ותעשי משהו עם עצמך!
28 בנובמבר 2009 בשעה '12:14'
ילדת אשפתות? והיא אני מניחה הנסיכה קרוליין…
7 בדצמבר 2009 בשעה '20:18'
טופי היקרה,
אני שמחה שמצאת לך מקום להשמיץ, חבל שהזיכרון שלך כל כך סלקטיבי.
מאחר וזה המקום שלך אני מכבדת אותו ומבינה שזה בדיוק המגרש להצגת ראיית עולם חד צדדית שכזו. אני שמחה שלא נעלבת, שכן כל דבר שאני אמרתי לך היה רק כתגובה למילים קשות שהטחת את בי..
7 בדצמבר 2009 בשעה '20:38'
כל אדם בר דעת שהיה נקלע למקום, היה רואה את "תגובתך" כתקיפה פרועה, חסרת מעצורים ופרופורציה. לא הייתי צריכה לקרוא לך מפגרת, אני הראשונה שתודה בזה, אבל, להבדיל ממך, לא ניסיתי באמת לפגוע בך, אלא רק לקטוע לרגע את המתקפה שלך שהחלה הרבה קודם, והיתה אלימה כבר אז.
לא הטחתי בך "מילים קשות" אבל את מוזמנת לכתוב לעצמך איזו היסטוריה שאת רוצה, איפה שאת רוצה, ואני לא אבוא לבקר ולהפריע לך עם המציאות, אל דאגה.
7 בדצמבר 2009 בשעה '20:54'
טופי, את לא ניסית לקטוע שום דבר, את טענת שאני "אונסת" אותך בלי להקשיב בכלל למה שרציתי להגיד, ושוב- את לא מוכנה לעצור לרגע ולראות גם את הצד השני. את מציגה את זה כאילו את ישבת בשקט ובקור רוח והקשבת לאיזו התפרצות אלימה- כל אדם בר דעת שהיה נקלע למקום לא היה מבין על מה כתבת כאן בכלל..
אם אני מפריעה לך עם המציאות זה רק בגלל שחבל לי שנשארת עם מסקנות כל כך שגויות לגבי האירוע כולו. את קראת לי פריפריה (מה לעשות, זה לא נאמר בחיבה מצידך), mindless ושאר ירקות, אבל את כל זה את שכחת..
תנסי שנייה לראות אולי גם לך היה חלק בויכוח/ריב המטופש הזה. בייחוד שבסופו, כשלחצתי לך את היד, את נגעת בי בשאט נפש שכזו שנראה היה שכל דבר שאמרת היה רק בכדי לפגוע.
הנקודה היחידה שאני יכולה לציין לחיוב, היא שאין לנו שום סיכוי באמת להעליב אחת את השנייה.
7 בדצמבר 2009 בשעה '20:56'
ודרך אגב, אני מסיקה שמאחר וזה הבלוג שלך את יכולה גם למחוק תגובות..
7 בדצמבר 2009 בשעה '21:16'
גבירתי, לידיעתך, אינני נוהגת למחוק תגובות כלל.
לא אכנס למה נכון ומה לא נכון במה שכתבת כאן, בעיקר כיון שאין לי כל עניין להמשיך איתך את הדיון, בשום צורה ואופן.
כדי שלא יווצר רושם מוטעה, אני מבטיחה לך שזיכרוני צלול מאוד, מדי אפילו, ואילו רציתי יכולתי להוסיף ולדלות ממנו מרגליות מופלאות שיצאו מפיך והשמטתי כאן. יכולתי גם להעיר מה אמרת רגע לפני אותה לחיצת יד מדוברת, בה הראית בגרות וגדלות נפש חסרת תקדים, אבל, כאמור, אין לי כוונה כזו.
אני מציעה שנסכם בזאת, כי אין דבר כלשהו שמישהי מאיתנו יכולה להשיג מהמשך ההתכתבות.
כל טוב, ושלל ברכות.
7 בדצמבר 2009 בשעה '21:24'
חבל שאת לא מסוגלת לעבור הלאה וליישר קווים.
בהצלחה.
7 בדצמבר 2009 בשעה '22:21'
הקווים וההדורים שלי משמשים כתבנית בבתי חרושת לסרגלים.
8 בדצמבר 2009 בשעה '16:35'
טופח, אגרסיביות ובוטות וגם קצת רוע לב אינם מחפים על כתיבה רהוטה,
וזהו הדבר החיובי מהימידי שנמצא בתיאור המקרה הנ"ל
12 בדצמבר 2009 בשעה '21:30'
אם כבר: "כתיבה רהוטה אינה מחפה-" אחרת אין לזה שום הגיון