מהנעשה עמנו

א. בִּכְלִירֶכֶב מְטֹרָף
לאחרונה שמחתי לגלות, בנוסעי בִּכְלִירֶכֶב מְטֹרָף מספר 25, ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, כי לא סר עדיין חינו של המשורר דויד אבידן. אני עצמי הופתעתי לגלות כי תפוצתו לא פסחה אף על פלגים דתיים, אנטי דמוקרטיים קיצוניים, כי הנה ראיתי שעל אחד הקירות באותו רחוב ראשי מתנוססת כתובת נהדרה על פי מיטב המסורת האבידנית ולשונה כדלקמן: דמוקרטיה = עבודזרה.

ב. סמס* – לא מה שחשבתם
רבים משוחרי העברית יוצאים לאחרונה במתקפה נזעמת על הסמס בטענה שהוא, הוא האחראי להתדרדרות שפתו של הנוער. אני, לעומתם, חשה, שבהוראה נכונה (ואולי מן הראוי אף להקצות לנושא שעה שבועית בתכנית הלימודים כבר מבית הספר העממי), הרי שזהו כלי נהדר לעידוד השימוש בעברית יפה. הצורך בקיצור במדיום המוגבל למאה עשרים תווים (כולל רווחים) מהווה אתגר לשוני חסר תקדים ומעודד עלייה משלבית רצינית בהחלט על מנת לחסוך במקום: חיבור כינויי שייכות, שימוש בצורות ציווי, השמטת כינויי גוף מיותרים ומילת היחס "את" (אם יסלח לי על הבנגוריוניזם הקל), שימוש במילים נרדפות גבוהות במעט במקרה והן קצרות יותר ובשעות הדוחק אף באבידניזם זהיר המראה על התמצאות בשירה העברית וזיקה אליה שאינה פחותה מזו של כל פנאט מזדמן ברחובות תל אביב.
לצורך הדגמה ניקח דוגמא פשוטה לסמס מזן שכיח:

אני לא יכולה להגיע בסוף הערב, שמואל חולה מאוד ואני צריכה להישאר איתו. בבקשה תני לרבקה את המתנה שלי ותמסרי לה המון מזל טוב ונשיקות. :)

הודעה כזו, שאורכה 133 תווים, לא תיכנס לעולם לסמס אחד ולכן נחוצים לנו הכללים שהוזכרו לעיל על מנת להפוך, מה שיכול בקלות להיות שתי הודעות מייגעות שהן בזבוז של כסף וזמן, להודעה אחת, שווה לכל מכשיר, שאורכה לא יעלה, במקרה זה, על 111 תווים:

לא אוכל להגיע בסוף הערב, שמואל חולה מאוד ועלי להישאר איתו. אנא תני לרבקה מתנתי ומסרי לה המון מזלטוב ונשיקות. :)

והנה אנו רואים איך בשל אילוץ טכני פשוט, יצרנו משפטים לתפארת, שכל מילה בהם בסלע והם יפים ונאים פי כמה מהמשפטים המסורבלים שניסחנו בראשונה.