ובראשית, לפני החושך והתהום, הייתי אני. והארץ היתה סדר מופתי. ורוח קרירה ריחפה מן הים ושטפה את העיר שהוארה לפתע, באלפי מאוֹרוֹת החשמל. וראיתי את האור כי טוב, וקראתי לו חושך להבדילו מן היום. ועייפתי ממלאכתי אשר עשיתי, ותם יומי, ואני יושב ומעשן סיגריה לפני לכתי.
תגים: אלוהות מודרנית, בראשית, ובראשית, עיר
9 באפריל 2009 בשעה '14:23'
צודקת!